מחלת שריר הלב
Cardiomyopathy
ישנם שני סוגים עקריים של מחלת שריר הלב:
שריר לב עבה מדי
(Hypertrophic Cardiomyopathy)
מחלה זו, אשר במקרים רבים היא מחלה תורשתית, נגרמת כתוצאה משריר לב עבה מהרגיל. בפעילות הלב הרגילה, שריר הלב מתכווץ ונרפה. בשלב הכיווץ, הלב "זורק" את הדם דרך העורקים אל הגוף. בשלב ההרפייה, הלב מתרחב ומתמלא בדם מהורידים.
כאשר שריר הלב עבה מדי, אין שריר הלב מצליח להתרפות, הלב מתרחב רק באופן חלקי, ומכיל כמויות קטנות יותר של דם. כתוצאה מכך, פחות דם "נזרק" לגוף בשלב ההתכווצות. במילים אחרות, יעילותו של הלב כמשאבה קטנה מהרגיל. כתוצאה מכך, החולים מתלוננים על עייפות וקוצר נשימה. הטיפול הראשוני במחלה זו הוא על ידי מתן תרופות המקלות על ההרפיה של שריר הלב.
אחת מתופעות הלוואי החמורות של המחלה היא האפשרות של היווצרות הפרעות קצב קטלניות כתוצאה משריר עבה. במקרה זה, הטיפול המקובל הוא השתלת דפיברילטור בשילוב עם טיפול תרופתי. עם זאת, לא כל חולה עם שריר לב מעובה צריך דפיברילטור וישנם קריטריונים ספציפים המכוונים את האלקטרופיזיולוג בהחלטתו באם להמליץ על השתלת דפיברילטור או לא.
שריר לב חלש מדי
(Dilated Cardiomyopathy)
במחלה זו, שריר הלב חלש מאד, וכתוצאה מכך בעל יכולת התכווצות נמוכה. למעשה, מצב זה הוא הפוך מהמצב שתואר לעיל לגבי שריר עבה מדי אך עם תוצאות מאד דומות. מאחר וחולשת השריר לא מאפשרת ללב להתכווץ כל צרכו, אין הלב מצליח "לזרוק" את כל הדם ולשחררו מן הלב. כתוצאה מכך, ובדומה למקרה הקודם, יעילותו של הלב נמוכה. החולה מפתח אי ספיקת לב המתבטאת בקוצר נשימה ובבצקות ברגליים.
לעתים קרובות, לחולים המפתחים מחלה זו יש נטיה מולדת למחלה. המחלה "מתפרצת" כתגובה למחלת חום.
גם כתוצאה ממחלה זו של שריר הלב, יכולות להתפתח הפרעות קצב. במידה והפרעות הקצב הן קלות, ניתן לטפל בחולים בטיפול תרופתי. במידה וההפרעות קצב מסוכנות, יש להשתיל דפיברילטור בשילוב עם טיפול תרופתי.
|